תנ"ך על הפרק

איוב כב

י״ד תַּמּוּז תשפ״א

לפרק הבא 770 / 929 לפרק הקודם
היום

הפרק

וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּמָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן־גָּ֑בֶר כִּֽי־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל׃הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁדַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם־בֶּ֝֗צַע כִּֽי־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ׃הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט׃הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין־קֵ֝֗ץ לַעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃כִּֽי־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט׃לֹא־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא׃עַל־כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִֽ֝יבַהֶלְךָ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם׃אוֹ־חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא־תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃הֲ‍ֽלֹא־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי־רָֽמּוּ׃וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃עָבִ֣ים סֵֽתֶר־ל֭וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ׃הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמֹ֑ר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי־אָֽוֶן׃אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה־יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ׃וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃אִם־לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ׃הַסְכֶּן־נָ֣א עִמּ֑וֹ וּשְׁלם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה׃קַח־נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ׃אִם־תָּשׁ֣וּב עַד־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ׃וְשִׁית־עַל־עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּבְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר׃וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ׃כִּי־אָ֭ז עַל־שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל־אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ׃תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם׃וְֽתִגְזַר־א֭וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר׃כִּֽי־הִ֭שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה וְשַׁ֖ח עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ׃יְֽמַלֵּ֥ט אִֽי־נָקִ֑י וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבֹ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃

מאמרים על הפרק

וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּמָנִי (פרק כ"ב)

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ר' חיים יוסף דוד אזולאי ,

החפץ לשדי כי תצדק. בעיון. ואם בצע כי תתם דרכיך במעשים:המיראתך יוכיחך וכו'. וכן באומרך שחפצת להתוכח עם האל טעית כי למה ירצה להתוכח עמך על מעשיו כי אמנם הויכוח בזה ראוי למי שירצה להצדיק דינו מיראת איזה מאשים או שופט ולזה לא יקרה לאל יתברך עמך מפרשים:כי תחבול אחיך חנם וכו'. פירש הרב המאירי ז"ל אם כסף תלוה בלא משכון ואחר תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא על חנם חבלת אותו כי לא על מנת כן לוה ממך עכ"ד וכיוצא בזה או פחות מזה הם כל אלה הדברים שאומר שהיה בדבר איזה הרגש או אביזרא דעונות שאומר והוא לא הרגיש ולגביה דידיה שהוא אדם גדול נחשב בעונות אלו ממש. ומעין דוגמא מצאתי במכתב לכמהר"ר חיים סאראגוסי זלה"ה מבני בניו של הגאון הקדוש מהר"ר יוסף סאראגוסי ז"ל רבו של הרדב"ז ז"ל ששמע מפי הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי ז"ל שקבלה בידו איש מפי איש מפי הרמב"ם ז"ל שאדם גדול לא היה רוצה לומר וידוי יוה"כ כי יודע בעצמו שלא עשה דבר עבירה ואיך ידבר שקרים לפניו יתברך והשיבו הרמב"ם ז"ל אלו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת ה' יתעלה וכמה צריך לעבוד האלוה הזה והיית מקיף העבודה הראויה והמוכרחת לאדון הזה היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה וכל אדם נדון כפי גודל חכמתו שהרי מצינו שדוד הע"ה נכתב עליו עון א"א והיתה מגורשת מאוריה ועון הריגתו אף כי היה חייב מיתתו ועון ציצית המלך שאול אף כי היה רודפו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכמה יחרד האיש וילפת ומעלה המדומ"ע לחזות בנועם אמרי קדוש הרמב"ם ז"ל ולכן כתבתי דבריו פה לעורר לב הקורא לעבודת ה':אם תשוב עד שדי תבנה וכו'. פירש הרב מנחת שמואל דף קכ"ד ע"א במה שאמרו המפרשים דאע"ג דיש להם לאדם מצוות אם עשה עבירות אינו מנכה העבירות במצות. ואלו בתשובה מכפר העבירות והטעם דבמצוה יש לו לה' חלק דהבא ליטהר מסייעין אותו. והעבירה כלה של האדם לכן המצוה אינה מבטלת העבירה. אבל התשובה שהיא כלה של האדם שהוא מתעורר מעצמו וכלה שלו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן מבטלת העבירות וז"ש אם תזכה לשוב עד שדי דע דתשובה אינה כשאר מצוות שאין המצוה מכבה עבירה כי אם שתרויח שתרחיק עולה מאהליך ומכבה את העבירה עכ"ד ושמעתי משם גברא רבא שפירש בדין גזל מריש ובנאו בבירה דמדין תורה צריך לקעקע כל הבירה ולהחזיר מריש לבעליו אמנם משום תקנת השבים תקון רבנן דיתן את דמיו ואין צריך לקעקע כל הבירה וז"ש אם תשוב עד שדי אם התשובה היא גמורה עד דין התורה תרחיק עולה מאהליך ותחזיר המריש כי זהו דין תורה ולא סגי במתן דמים דזה תקון רבנן אבל לדין תורה לא סגי. ואני בעניי נ"ל לרמוז כי בתחילה הן בעון פגם והפריד הדודים ועתה בתשובה מיחד הדודים קבה"ו וזה רמז אם תשוב קרי ביה אם בציר"י שהתשובה ליחד אם שהיא שכינה עד ת"ת שדי יסוך תבנה השכינה. תרחיק עולה מאהליך בסוד שלא יהא חוצץ בינו ובין הקיר שהיא השכינה:

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך